"גימטריא" לא רק חשבון אותיות אלא גם חילוף אותיות
קרא את המאמר המלא – הוכחה מהמקורות שחילוף אותיות הוא גימטריא
כאשר שגור בפי הלומדים המושג "גימטריא", מקובל לייחסו לחשבון המספרי של אותיות התיבה, כפי שמצינו בגמרא:
”נאמר 'קָדוֹשׁ יִהְיֶה' (במדבר ו, ה) – 'יִהְיֶה' בגימטריא שלושים הוו” (נזיר דף ה ע"א).
אולם שורשו של המושג בלשון חז"ל מקיף שני תחומים שונים, כפי שנשנה במפורש בברייתא דל"ב מידות שהתורה נדרשת בהן מיסודו של התנא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי:
”מִדָּה כ״ט: מִגִּימַטְרִיָּא.
כֵּיצַד? פְּעָמִים בְּחֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹת, וּפְעָמִים בְּחִלּוּף אוֹתִיּוֹת.
בְּחֶשְׁבּוֹן אוֹתִיּוֹת כֵּיצַד?
'וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת' (בראשית יד, יד) – זֶה אֱלִיעֶזֶר, שֶׁחֶשְׁבּוֹן שְׁמוֹ עוֹלֶה שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר.
בְּחִלּוּף אוֹתִיּוֹת כֵּיצַד?
בְּאַ״ת בַּ״שׁ: 'הִנְנִי מֵעִיר עַל בָּבֶל וְאֶל יֹשְׁבֵי לֵב קָמָי רוּחַ מַשְׁחִית' (ירמיה נא, א) – שֶׁהוּא בְּאַ״ת בַּ״שׁ כַּשְׂדִּים (ל=כ, ב=ש, ק=ד, מ=י, י=ם). וְכֵן 'וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם' (ירמיה כה, כו) – שֵׁשַׁךְ בְּאַ״ת בַּ״שׁ זֶה בָּבֶל (ש=ב, ך=ל).
בְּאַ״ל בַּ״ם: 'נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ אֵת בֶּן טָבְאֵל' (ישעיה ז, ו) – שֶׁהוּא בְּאַ״ל בַּ״ם רְמַלְא [בן רמליהו], שֶׁהַטֵּי״ת מִתְחַלֶּפֶת בְּרֵי״שׁ, וּבֵי״ת בְּמֵי״ם, וְאָלֶ״ף בְּלָמֶ״ד”.
עדות מפורשת לכך שחז"ל קוראים לחילוף אותיות בשם "גימטריא" מצינו במסכת סנהדרין כב., בביאור הכתב המסתורי שנכתב על כותל היכל בלשצר במשתה היין:
”אמר רב: בגימטריא איכתיב להון: יטת יטת אידך פוגחמט. מאי פריש להו? (דניאל ה, כה) 'מנא מנא תקל ופרסין'” (סנהדרין דף כב ע"א).
(כלומר: הכתוב הוצפן בא"ת ב"ש – י=מ, ט=נ, ת=א ["יטת" = "מנא"]; א=ת, י=י, ד=ק, ך=ל ["אידך" = "תקל"]; פ=ו, ו=פ, ג=ר, ח=ס, מ=י, ט=ן ["פוגחמט" = "ופרסין"] – ורב קורא לחילוף זה במפורש בלשון "בגימטריא").
וכך ביאר רש"י במסכת סוכה כח:
”וגימטריאות – דברים הלמדין בלשון גימטריא, כגון (ירמיהו כה) שש"ך בבל בא"ת ב"ש, כשדים (שם נא) לב קמי בא"ת ב"ש, סהדה מנון (לקמן סוכה ד' נב:) בא"ט ב"ח; וכן לפי מנין האותיות, כגון סתם נזירות שלשים יום (נזיר ד' ה.) מקדוש יהיה, יהי"ה בגימטריא שלשים הוו” (סוכה דף כח ע"א).
ב. חילופי האותיות בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה
השימוש בחילופי אותיות אינו חידוש מאוחר של המקובלים, אלא שורשו נטוע כבר בנבואת המקרא ובתלמוד:
1. בתורה שבכתב – ספר ירמיהו
”וּמֶלֶךְ שֵׁשַׁךְ יִשְׁתֶּה אַחֲרֵיהֶם” (ירמיהו כה, כו).
”אֵיךְ נִלְכְּדָה שֵׁשַׁךְ וַתִּתָּפֵשׂ תְּהִלַּת כָּל הָאָרֶץ, אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה בָּבֶל בַּגּוֹיִם” (ירמיהו נא, מא).
ופירש רש"י במקומו:
”ששך – הוא בבל בא"ת ב"ש” (ירמיהו כה, כו).
”ששך – בבל בגי' דא"ת ב"ש” (ירמיהו נא, מא).
2. בתורה שבעל פה – השימוש באותה תיבה ממש
”כִּי שְׁכִיב אִינִישׁ הָכָא, הָתָם סַפְדֵי לֵיהּ הָכִי: גָּדוֹל הוּא בְּשֵׁשַׁךְ...” (תלמוד בבלי, מגילה דף ו ע"א).
וביאר רש"י שם:
”ששך – בבל, בחילוף א"ת ב"ש”.
התורה שבעל פה ממשיכה ומפעילה את המפתח שנמסר בתורה שבכתב.
3. מערכות חילוף מפורשות בגמרא
במסכת שבת מצינו שימוש במערכות שונות של תמורת אותיות:
”א"ת ב"ש – אותי תעב אתאוה לו; ב"ש – בי לא חשק שמי יחול עליו; ג"ר – גופו טימא ארחם עליו; ד"ק – דלתותי נעל קרניו לא אגדע...
אח"ס בט"ע גי"ף – אני חס עליהם מפני שבעטו בגי"ף...
א"ל ב"ם ג"ן ד"ס – להיכן אוליכן? לגן הדס...” (שבת דף קד ע"א).
וכן במסכת סוכה מובאת מערכת אטב"ח:
”שכן באטב"ח של ר' חייא קורין לסהדה מנון” (סוכה דף נב ע"ב).
וביאר רש"י:
”באטב"ח – אלפא ביתא הוא: א"ט ב"ח ג"ז ד"ו...”
ג. חילוף אותיות בפירוש המקראות אצל הראשונים
אצל רבותינו הראשונים הפך חילוף האותיות לכלי פרשני לביאור לשון המקרא ומשמעות המילים:
חילוף מוצאות הפה (כ ↔︎ ג):
על הפסוק ”לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ” (ויקרא יט, טז) כותב רש"י:
”שהכ"ף נחלפת בגימ"ל, שכל האותיות שמוצאיהם ממקום א' מתחלפות זו בזו...” (רכיל = רגיל).
חילוף מוצאות הפה (נ ↔︎ ל):
על הפסוק ”כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ... מִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה” (ישעיהו כא, טו) כותב רש"י:
”ד"א נטושה כמו לטושה, כל אותיות אשר מוצאיהם קרובים להיות ממקום אחד מתחלפות זו בזו; נו"ן בלמ"ד”.
חילוף אות אחת ממוקדת בגימטריית א"ת ב"ש (ק ↔︎ ד):
על הפסוק ”כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב מְלֵאָה קְטֹרֶת” (במדבר ז, כ) כותב רש"י:
”מלאה קטרת – גימ' של קטרת תרי"ג מצות, ובלבד שתחליף קו"ף בדל"ת על ידי א"ת ב"ש ג"ר ד"ק”.
ד. עדות החיד"א על מסורת ששת האלפא־ביתות
בספרו 'פתח עיניים' מביא מרן החיד"א עדות מכתב־יד קדמון על המערכות העתיקות:
”מצאתי כתוב בס' קדמון כ"י בלשון זה:
ששה אלפא ביתות:
אבג"ד של אנשי כנסת הגדולה,
אח"ס בט"ע של רבינו הקדוש,
אטב"ח דר' חייא,
אי"ק בכ"ר של רשב"י,
אתב"ש של אברהם אע"ה,
אלב"ם של ר' עקיבא...”
ה. שילוב של כמה גימטריות בתיבה אחת
מתוך המקורות אנו רואים שאין החילוף מוגבל למערכת אחת בלבד עבור המילה כולה, אלא מצינו חילוף המשלב כמה מערכות בתוך אותה תיבה:
1. שילוב אטב"ח ואלב"ם – רבנו גרשום
בפירוש רבנו גרשום על מסכת בבא בתרא (דף קטז ע"א) על הביטוי התלמודי "לבי טמיא":
”לבי טמיא: לבית אבל נפיק מאטב"ח ומאלב"ם”.
הרי שמילה אחת נדרשת ומפוענחת על ידי הרכבה של שתי מערכות שונות.
2. שילוב מוצאות הפה וא"ת ב"ש – ה'בן איש חי'
בספר בן יהוידע (יומא דף לט ע"ב), על הפסוק ”בֵּאלֹקִים נַעֲשֶׂה חָיִל” (תהלים ס, יד):
”גם אמר 'עֹשָׂה חָיִל' – שאותו היום מהפך להם אותיות עָמָל לאותיות חָיִל...
דבזכות התורה שהיא ח' דרגין... יתחלף עי"ן דעמל באות ח' באלפא ביתא דאחה"ע...
ובזכות התשובה שהיא יראה הרמוז באות יו"ד תתחלף אות מ' באות יו"ד בא"ת ב"ש...
ויהיה צירוף 'חָיִל'...”
פירוט הפעולה בתיבה:
האות ע' מתחלפת ב-ח' — בגימטריית מוצאות הפה (אחה"ע הגרוניות).
האות מ' מתחלפת ב-י' — בגימטריית א"ת ב"ש.
האות ל' — נשארת על מקומה ללא חילוף.
ו. מפת שמונת הגימטריות
| שם הגימטריה | מערכת החילוף המלאה |
|---|---|
| א"ת ב"ש | א↔︎ת, ב↔︎ש, ג↔︎ר, ד↔︎ק, ה↔︎צ, ו↔︎פ, ז↔︎ע, ח↔︎ס, ט↔︎נ, י↔︎מ, כ↔︎ל |
| אבג"ד | א↔︎ב, ג↔︎ד, ה↔︎ו, ז↔︎ח, ט↔︎י, כ↔︎ל, מ↔︎נ, ס↔︎ע, פ↔︎צ, ק↔︎ר, ש↔︎ת |
| אלב"ם | א↔︎ל, ב↔︎מ, ג↔︎נ, ד↔︎ס, ה↔︎ע, ו↔︎פ, ז↔︎צ, ח↔︎ק, ט↔︎ר, י↔︎ש, כ↔︎ת |
| אטב"ח | א↔︎ט, ב↔︎ח, ג↔︎ז, ד↔︎ו; י↔︎צ, כ↔︎פ, ל↔︎ע, מ↔︎ס; ק↔︎ץ, ר↔︎ף, ש↔︎ן, ת↔︎ם (אותיות ה, נ, ך נשארות לעצמן) |
| אח"ס בט"ע | א–ח–ס; ב–ט–ע; ג–י–פ; ד–כ–צ; ה–ל–ק; ו–מ–ר; ש–נ–ז–ת |
| אי"ק בכ"ר | א–י–ק; ב–כ–ר; ג–ל–ש; ד–מ–ת; ה–נ–ך; ו–ס–ם; ז–ע–ן; ח–פ–ף; ט–צ–ץ |
| מוצאות הפה | גרון: א–ח–ה–ע; חיך: ג–י–כ–ק; לשון: ד–ט–ל–נ–ת; שיניים: ז–ס–ש–ר–ץ; שפתיים: ב–ו–מ–פ |
מן המקראות, דרך מאמרי חז"ל ופירושי הראשונים והאחרונים, מוכח כי לפנינו מסורת פרשנית עתיקה ומבוססת. מטרת החיבור שלפנינו היא לחשוף את מפת הדרכים הזו:
מִן הַחִלּוּף הַבּוֹדֵד — אֶל הַמַּעֲרֶכֶת הָרַבָּה; מִן הַפְּשָׁט — אֶל הַסּוֹד.